אריה אפרת נולד בגרמניה בשנת 1918. עם עליית הנאצים לשלטון עברה המשפחה לצ'כיה. שם הצטרף אריה ל'החלוץ' במטרה לעלות לארץ ישראל. לפני העלייה נאסר ע'י הנאצים בגלל וויתור האזרחות. לאחר שחרורו עלה על אניית מעפילים בדרכו לארץ, אך זו נתפסה , ואריה נשלח למעצר בעתלית. עם שחרורו מעתלית הצטרף לקיבוץ 'הבונה' לימים 'דורות'.
בקיבוץ הקים אריה את משפחתו עם לאה, והוליד את ארנון ודורון. אריה היה מקובל בחברה, וכיהן הרבה קדנציות בוועדת חברים, וחברה. הוא מילא הרבה תפקידים כמו: מוכתר היישוב הצעיר דורות, קצין מודיעין בש'י (שרות ידיעות), היום חיל המודיעין. בזמן תפקיד זה נפצע קשה במלחמת השחרור. לאחר שיקום מהפציעה המשיך את המוכתרות כראש המועצה הראשון של 'שער הנגב', היה נהג אמבולנס, והקים את סניף מגן דוד באזור. לימים עבר לעבוד עם הבדואים בנגב. בהתחלה כנציג ההסתדרות, ולאחר ביטול הממשל הצבאי כנציג הממשלה כמנהל הכפר הערבי בדרום. כשפרש ממשרד החקלאות חזר לאזור ועבד בארכיון האזורי עד פרישתו לגמלאות.
אריה שלט ב5 שפות ( גרמנית, צ'כית, אנגלית, ערבית ועברית ) על בוריין, כולל קרא וכתוב. וידע לקשקש בשפות דומות כמו, פולנית, צרפתית, הולנדית. ובאחרית ימיו גם למד נורווגית. דבר זה הביא לו חברים לעט מכל העולם, איתם היה בקשר מכתבים הדוק, והם היו שגרירי ישראל בסביבתם. כמו כן כתב אריה שני ספרים על שכנות בין יהודים לערבים בנגב, ושני ספרונים של שירי אהבה בגרמנית.
אריה היה נוח לבריות למרות שלפעמים נון-קומפרומיסט, ובעל מעוף יתר בקשר לעתיד כחולם באספמיה. בעיקר, בנושא החיים עם השכנים הערביים, שאת תרבותם למד, וידע להבדיל בין אוהב לאויב. גם ביחסו לגרמנים, אלו, שלמעשה, רצחו את כל משפחתן, הוא ידע להבדיל. |
