דוא"ל / נייד / טלפון:
סיסמה:
זכור אותי שכחתי סיסמה
כניסה
    משתמש חדש?      
 
חדשות ועדכונים
חברים בנים ותושבים אשר אין להם שם משתמש לאתר יכולים להירשם כאן
חברים בנים ותושבים שלא מצליחים להיכנס לאתר הקהילתי, נא לשלוח למנהל האתר הודעה דרך "צור קשר" שבתפריט העליון. או ללחוץ כאן
 
דף הנצחה לנבו חביבה ז"ל
(21/10/1922 - 4/7/2004)     ( כט תשרי תרפג  -  טו תמוז תשסד )

ב21.10.22 אמא שלי נולדה כתאומה בלתי צפויה, כי בימים אלו לא היה כמובן, אולטראסאונד. סבא וסבתא קיבלו את ההפתעה הזאת בהומור הרגיל שהיה בבית ובבדיחות הדעת.ואמנם, גם אמא שלי עד ימיה האחרונים התבדחה והבה בדיחות.
הבית בו גדלו התאומות היה זעיר-בורגני עם תרבות מערב- ארופית. זה אמר ידע רב בספרות ואומות, וזה אומר אהבה גדולה למוזיקה קלסית. ואמנם, אמא ממש עד מותה היתה רגישה מאד לשפה וללשון. תמיד שאלה אותי על מילים חדשות, שקראה בעיתון. בית כזה פרושו גם יחס לדברים יפים בבית, לאסתטיקה, לפרחים, ואמא גם מאד אהבה מוזיקה.לעיתים חשבתי, איך יכלה לוותר על כל אלה בדלות, שהייתה מנת חלקה בראשית הקיבוץ בחדרים הקטנים, שגם אני עוד זוכרת.
הסבא שלי היה פעיל במפלגה הסוציאל דמקרטית, וכמובן, עם עליית היטלר לשלטון בגרמניה. כל העולם חשך בעדם... בבית זה צמחה, כנראה, רגישותה של מא לעוולות חברתיות, לניצול ולשרירות-לב כנגד החלשים. תמיד היתה ערה לחדשות ולארועים, ומאד התקוממה נגד התופעות החברתיות בישראל ובעולם, בהן העשירים והשליטים מנצלים את החלשים מהם.
אמא ורות תאומתה, עלו לארץ בעלית הנער, וסבא וסבתא הצליחו לברוח מצ'כיה באנית מעפלים לארץ ישראל. יחד עם קבוצת נערים נערות הגיעה לכנרת, ושם אמא שלי הכירה את נעמי שמר, ותאהבה בשירי רחל. מוזר, שנעמי שמר נפטרה כשאמא היתה בבית החולים. כל המדינה והתקשורת דברו על כנרת. כן גם אנחנו דברנו על כנרת, נעמי שמר, ואמא העלתה עוד זכרונות מימים אלו.בכנרת אמא עבדה כמו חקלאות, והמשיכה בכך גם בדורות. ושכבר יצאה מהשדות השקיעה זמן וכח בגינה ובעציצים. אחר כך עבדה כמטפלת בילדים במשך הרבה שנים. היא מאד אהבה את העבודה הזאת, אני זוכרת, שהיתה מספרת על הקשר שלה עם הילדים, והיתה לי הרגשה, שידעה לדבר בשפתם ולהבינם. היא אהבה גם את העבודה בצרכניה מאוחר יותר, כי בעצם, תמיד רצתה לעבוד בחנות. זעיר בורגנות או לא זעיר בורגנות.
ככל שמתבגרים לומדים להסתכל על החיים מנקודת מבט אחרת. לדוגמא, איך היה להיות אמא בקבוץ הישן בימים הרחוקים הללו. אני אזכיר רק את עניין פינוי הילדים במלחמת השחרור. שמעון, אחי, היה בן חודשיים ואני בת ארבע. אבא, כמובן, נשאר בדורות. הרי הם לא ידעו אם יפגשו עוד. איך הצליחה אמא להתמודד עם הקשיים האלה? לעיתים רחוקות דברנו על הדברים, אבל הורינו הם בני דור, שלא הורגל לשפוך את הלב ולהתלונן. הם היו 'אנשים טובים באמצע הדרך', שעבדו ופעלו למען הכלל. לא פעם הייתי חושבת מה היו הורי וחבריהם בוחרים ללמוד כמקצוע, אם החיים היו אחרים
, אם הם לא היו בוחרים להפריח את השממה, פשוטו כמשמעו. אם לא היו בונים קבוץ לתפארת ועוצרים בגופם את האויב במלחמת השחרור.
אבא ואמא חיו ביחד למעלה מ60 שנה. 'בתוך שכונה קטנה מוצלת/ בית קט עם גג אדום' אם ניתן להשתמש במילים נוספות של נעמי שמר, חייהם היו 'כל הדבש ועוקץ'. הם נעשו תלויים זה בזה כעין פזל, שהחתיכות בו משלימות זו את זו. אני מקווה שאבא יתגבר ימצא נחמה בכך, שאמא זכתה להרבה נכדים וגם לנינים, וזה דרכו של אדם 'להאסף אל ים- המוות'. 'עצוב למות באמצע התמוז' כתבה נעמי שמר, אך עובדה יותר משמחת היא, שרצה הגורל, ואמא סיימה את חייה כשהיא גרה שוב עם תאומתה, להשתמש במילים נוספות של נעמי שמר, חייהם היו 'כל הדבש ועוקץ'. הם נעשו תלויים זה בזה כעין פזל, שהחתיכות בו משלימות זו את זו. אני מקווה שאבא יתגבר ימצא נחמה בכך, שאמא זכתה להרבה נכדים וגם לנינים, וזה דרכו של אדם 'להאסף אל ים- המוות'. 'עצוב למות באמצע התמוז' כתבה נעמי שמר, אך עובדה יותר משמחת היא, שרצה הגורל, ואמא סיימה את חייה כשהיא גרה שוב עם תאומתה, רות תיבדל לחיים ארוכים, באותו החדר.


הוסף


< חזרה לאתר הנצחה
[חזרה לראש העמוד] [הדפס]
|מפת אתר| תנאי שימוש | מדיניות פרטיות |
הצהרת נגישות




אתר לקיבוץמופעל במערכת קהילהנט רשת חברתית תפעולית לארגונים, אגודות, קיבוצים וישובים
כל הזכויות שמורות לקהילה-נט פתרונות תוכנה בע"מ 2003-2024 (c)
מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות