חדשות ועדכונים

חברים בנים ותושבים אשר אין להם שם משתמש לאתר יכולים להירשם כאן

חברים בנים ותושבים שלא מצליחים להיכנס לאתר הקהילתי, נא לשלוח למנהל האתר הודעה דרך "צור קשר" שבתפריט העליון. או ללחוץ כאן

לכל החדשות

דפי הנצחה

דף הנצחה לארצי אורלי ז"ל
(2/4/1954 - 5/12/1974) ( כח אדר ב - 5/12/1974 )

<< חזרה לאתר הנצחה

אורלי ארצי
ילד כבן עשר, לבוש 'עירונית' , מגיע לדורות.תוך זמן קצר מוצא הוא את דרכו לפינת החי שלנו. עושה סיור הכרות, אוסף שיירי אוכל, ומכינם לחיות. את השיירים הוא אוסף בשקדנות מהבתים הכוללים. כך עשה אורלי את צעדיו הראשונים אצלנו.
הוא הגיע לכתה ה',חיוך מבוייש על שפתיו,אך כוונה נחרצת בליבו להיות כאחד מילדינו. לא זכור למטפלות אם אורלי בא להתלונן או לבכות בגלל מה שעשו לו. אמו לא הייתה בארץ באותה תקופה , ועד שחזרה , הוא כבר היה נחוש בדעתו להפוך את דורות לביתו.
משפחת גונן, שאמצה אותו, היססה מעט אם לקבלו בתוכה. באותו הזמן נולדה להם בת, והם סברו, שיתקשו למצוא את הפנאי הדרוש לטפל בילד נוסף. אך בלחצו של יורם, בכור הילדים, הם הסכימו לאמצו, ומאז נחיה לאחד מבני המשפחה, עם הזכויות והחובות... נירה הקטנה כלל לא ידעה , שאורלי אינו אחיה.
אם המשפחה מצאה חיש מהר שפה משותפת אתו. הוא הרבה להיוועץ בה, והיא אהבה אותו מאוד- דבר, שעורר את קנתו של יורם. וכדרך ילדים הדבר התבטא במריבות ובכעס. בהתבגרם נתהדקו קשריהם מאד , והם נהיו לאחים לכל דבר.
לימים הגיעה שעתו של אורלי לשרת בצ.ה.ל. בחופשותיו הקצרות מצא תמיד זמן לכל אחד מבני המשפחה: לשיחה עם האח הקטן, עודד, להשתולל עם האחות הקטנה, נירה, לשוחח עם יורם. כולם חיכו לבואו לחופשות. אך הוא לא קיפח גם ת זכותה של אמו, והילד פוקד אותה ככל שיכול. לימים התידדה אמו עם המשפחה המאמצת, וכך נתרחב המעגל.
לקראת הגיוס,, כשהחל לחשוב על השייטת, הציקה לו בעיית עיוורון הצבעים החלקי, שממנו סבל. הוא הצליח להתקבל ליחידה זו, ועל כך היה גאה מאד. לאחר שעבר את הקורס, נעשה אורלי אדם אחר. הוא היה לשתקן ומופנם, ובלילות שבת, כשחילים באים ומספרים על הצבא,
היה יושב בצד ושותק. היה לו קשה מאד , אבל הוא חש בטוב לבוא ולראות ת חבריו, כפי שהחברים שמחו לבואו.
על פעולת המחבלים במעלות הוא כתב: 'איך בני- אדם מסוגלים לבצע מעשה מטורף כזה... כששמעתי על כך באמצעי התקשורת, את הסיפור האיום הזה, עמדו לי דמעות בעיניים, והדם עלה לראש. רציתי לבכות, ורציתי לנקום... נוכחתי לדעת, שלעם שלנו אין שום ברירה חוץ ממלחמה קשה אכזרית ואין-סופית, מכיוון, שאחרת הוא פשוט לא יוכל לחיות את חייו. ואולם חייבים להרים את הראש, להתגבר ולהמשיך קדימה.'
אורלי נספה במילוי תפקידו מתחת למים, והוא בן עשרים וחצי שנה.