חדשות ועדכונים

חברים בנים ותושבים אשר אין להם שם משתמש לאתר יכולים להירשם כאן

חברים בנים ותושבים שלא מצליחים להיכנס לאתר הקהילתי, נא לשלוח למנהל האתר הודעה דרך "צור קשר" שבתפריט העליון. או ללחוץ כאן

לכל החדשות

דפי הנצחה

דף הנצחה להיימן חנן ז"ל
(28/1/1910 - 9/2/2006) ( יח שבט תרע - יא שבט תשסו )

<< חזרה לאתר הנצחה

חנן היימן
חנן (הנס) היימן נולד בחורף 1910 בדורטמונד, גרמניה, כבן בכור למשפחה אמידה. הוריו היו בעלי סלון לתפירה. בהמשך נולדו עוד שני אחים- פאול (אשר נפל בשירותו ביחידת התובלה הא'י בצבא הבריטי) ואריאלה (אשר עלתה עם עליית הנוער, הצטרפה לקבוץ אלונים ובהמשך התגוררה במרכז הארץ.)
כילד חווה את מלחמת העולם הראשונה, שלאחריה, בעקבות המשבר הכלכלי, הורע מצבה של המשפחה. הבית היה מתבולל, חנן למד בבית ספר פרטי, לא יהודי, עם 'שיעורי העשרה' לילדים היהודים. בהם למדו קרוא וכתוב בעברית (מבלי להבינה...) ולבית הכנסת ביו הולכים פעמים- שלוש בשנה.
בנעריו הצטרף לתנועת נוער, אשר בדומה לתנועות לא יהודיות, מרדה בבורגנות ה'זקנה', שאפה להתקרב אל הטבע ולפשטות, ובנוסף גם קרבה לספרות ולשירים היהודיים- יידישקייט. רק בהמשך נוצר הקשר לתנועה הציונית, והרומן הארוך והבלתי נגמר של חנן עם הציונות- החל...הקשר לעברית ולארץ התהדק, ותוך שלימד עצמו עברית השתלב בפעילות בתנועת הנוער- למגינת לב ההורים... לאחר סיום הגימנסיה הצטרף לחוות הכשרה, בה הכינו עצמם החברים לעליה, תוך לימוד רזי החקלאות. החווה ('ווינקל' של משפחת שוקן) הייתה מודרנית לתקופתה, ובצד העבודה ניתנו גם שעורי חקלאות.'לאחר כשנתיים (1930) יסד את ' בית החלוץ' בהמבורג, ובהמשך- לראשונה בגרמניה- הקים בבלציג קבוץ הכשרה בעל משק עצמאי, אליו התכנסו גם צעירים לא ציונים, אשר הקרקע הבוערת אחרי התחזקות הנאצים הביאתם. בקיץ 1932 התקיים בברלין כינוס של תנועת 'החלוץ' העולמית, וחנן שהיה ציר בו זוכר משם את וויצמן, אנצו סירני ובן-גוריון.
באוגוסט 1933 עלה באניה ארצה, ויחד עם הקבוצה מבלציג הצטרפו לקבוץ גבעת השלושה. לאחר כחצי שנה הצטרף (בחשאי( ל'הגנה'. בהמשך התמנה חנן לשומר שדות- ראשית פעילותו הבטחונית. החיבור של ה'יקים' עם הפולנים של גבעת השלושה לא צלח, ולאחר 3 שנים הם עזבו- מהלך שזעזע את מוסדות הקבוץ מאוחד של טבנקין- והתישבו במגרש הקבוצים בחדרה. כ40 חברים, מלווים ב6 הורים וב2 ילדים.
חברי 'הבונה' סבלו מחוסר עבודה ושלחו ידם בכל פרנסה מזדמנת. בפרדסי השרון, בבניין, בסלילת כבישים, כעוזרות בית ומטפלות וכיו'ב.
הורי חנן- אותם העלה ארצה- השתתפו בפרנסת הקבוץ, עסקו במקצועם, ותפרו לעשירי חדרה מכנסיים קצרים לפי מידה.
במאורעות 1936-1939 גוייס למשטרה ע'י ההגנה כ'שוטר מוסף' ולאחר מכן ל'משטרת הישובים'- זרוע מוסווה של ההגנה. בהמשך עבר קורסי פיקוד שונים ששיאם- קורס הקצינים הראשון של ה'הגנה', בשנת 1939. הקורס, בהדרכת משה דיין, משה כרמל ויגאל אלון נתפס ע'י הבריטים ואנשיו נשפטו ונכלאו לתקופות ממושכות. לימים נודעו בשם מ'ג אסירי ההגנה'.
חנן ישב בכלא במבצר העתיק בעכו. המאסר קוצר בהשפעת ה'מוסדות' לכשנתיים.
מעט לאחר השחרור הוצע לחברי 'הבונה' להתיישב בנגב הרחוק. דורות הוקמה כיישוב הדרומי ביותר, כ30 ק'מ מדרום לנגבה, שהייתה קיימת כשנתיים. המקום אשר חנן, במשך למעלה מ40 שנה עיבד את אדמתו, תואר על ידו בעת העלייה לקרקע כשממה צחיחה. הצלחת מאמצי חלוצים אלה להפוך הישימון לארץ נושבת- ניכרים לכל עין.
במשך השנים הראשונות מילא תפקיד מא'ז (מפקד הישוב) והשתתף במלחמת השחרור כקצין בגדוד השני של הפלמ'ח, בין היתר בהגנת כפר דרום.
הוא התמיד בשרות מילואים בצה'ל עד לאחר מלחמת ששת הימים של 1967.
לאחר מלחמת השחרור, ב1952, גוייס לעזרה במעברת 'גבים דורות', לימים העיר שדרות, שם שימש לשכת עבודה של איש אחד, ונאלץ לשכנע את הקבוצים לקלוט עבודה שכירה- בניגוד לעקרונות העבודה העצמית ואי ניצול הזולת. וותיקי שדרות זוכרים לו את מאמציו אלה ואת הגינותו בחלוקת מעט העבודה.
הקבוץ והאדם החבר היו אמונתו הגדולה. כל חייו האמין בנכונות הרעיון השיתופי, תוך שהוא נאבק על עדכונו והתאמתו לנוכח הזמנים המישתנים. כך היה במאבקו בעד תקציב אישי ולמען לינה משפחתית.
חנן נישא לרות לבית שרל- ורטהמר בשנת 1973 ונולדו להם ארבעה ילדים: גיורא, מיכל, אמיתי ונמרוד. ב1086 התאלמן ונותר בגפו.
רוב שנותיו היה עובד אדמה, ולאחר שפרש מהפלחה, בשנת 1984, מצא מקומו כעובד ייצור בבית היציקה של מפעל המגופים, שם התמיד עד גיל 87.
בכל עבודותיו השקיע לימוד ומחשבה, ניסה ליעל ולשפר, והכניס בכך 'אי שקט' למערכת...
לצערו- בניו ונכדיו- 14 במספר וניניו לא המשיכו בקיבוץ, אשר לעתידו כה חרד. נחמא פורתא מצא בכך, שכולם חיים בארץ, עליה חלם ונלחם.
חנן היה בן 96 במותו. עד שנותיו האחרונות התעניין והתעדכן בחיי הקיבוץ והמדינה.
על אף פערי הדורות והגיל, רבים מחברי הקיבוץ הצעירים הכירוהו והוקירוהו.
ת.נ.צ.ב.ה