דוא"ל / נייד / טלפון:
סיסמה:
זכור אותי שכחתי סיסמה
כניסה
    משתמש חדש?      
 
חדשות ועדכונים
חברים בנים ותושבים אשר אין להם שם משתמש לאתר יכולים להירשם כאן
חברים בנים ותושבים שלא מצליחים להיכנס לאתר הקהילתי, נא לשלוח למנהל האתר הודעה דרך "צור קשר" שבתפריט העליון. או ללחוץ כאן
 
דף הנצחה ליגר תמר ז"ל
(10/11/1928 - 01/12/2003)     (  -  )

תמר יגר
אמא נולדה ב10.11.1928 למשפחת ולטר בעיר סיגט שבטרנסילבניה. הוריה נתנו לה את השם אדלה. בשנת 1942/43 כבשו ההונגרים את טרנסילבניה ושמה הוחלף לאגאתה. במשך כל השנים בני משפחתה פנו אליה בשם החיבה "אגי". אמא הייתה הבת הצעירה ביותר במשפחה של שמונה. היו לה אחות אחת ושישה אחים. המשפחה הייתה משפחה יהודדית מסורתית. מסיפוריה עולה הרושם שחיי הילדות שלה בסיגט היו נפלאים ממש. בבית ההורים אהבו לשמוע מוסיקה (בעיקר אופרות ואופרטות), בחורף היא אהבה לגלוש על הנהר הקפוא ולאכול ערמונים קלויים ברחוב. בקיץ נהגו הילדים לצאת ליער הסמוך וללקט אוכמניות וגרגרי יער אחרים.את חופשות הקיץ היו מבלים באזורי קייט סמוכים. ב1944 יחד עם שאר יהודי סיגט, נשלחה המשפחה לגטו. מהגטו הם נלקחו לתחנת הרכבת (כל המשפחה חוץ משני אחים שגויסו.) הם הוכנסו לקרונות של בהמות ונסעו כמה ימים (כנראה) עד שהגיעו למחנה ההשמדה אושוויץ. אמא ואחותה , שרי, הועסקו בשתילת דשא ליד בית החולים באושוויץ. אותו בית- חולים ששימש לנסיים של מנגלה. אמא סיפרה, שעל הדשא היו נערכים קונצרטים ואופרות שהאסירים הו מנגנים בשביל הקצינים הגרמנים ונשותיהם. אחרי כמה סלקציות אמא ושרי נשלחו למחנה עבודה בצפון גרמניה ב"כריסטיאנשטאט". בינואר 1945 עם ההליכה הקשה נמשכה כחודש עד שהגיעו לעיר בצ'כיה בשם אייגר ומשם ברכבת הם נסעו לברגן-בלזן. כשהגיעו לברגן-בלזן ראתה אמא את האסירים שנראו לדבריה חצי מתים, עומדים ליד גדרות התייל. בשביל אמא המחזה הזה היה שוק קשה ביותר. היא לא תיארה לעצמה שהיא נראית כמעט אותו הדבר. בברגן-בלזן היה מאד קשה, לא היה אוכל כמעט (מדי פעם קצת לחם וקליפות תפוח אדמה) אמא הרגישה שכוחותיה הולכים ואוזלים. ב15 באפריל 1945 נכנסו חיילי הצבא הבריטי לברגן-בלזן ושיחררו את האסירים. אמא הייתה חולה מאד ומחוסרת הכרה ואושפזה בבית-חולים זמני שהקים הצבא במקום. לאחר שמצבה השתפר מעט היא ואחותה בחרו להיענות להזמנת ממשלת שבדיה, והפליגו לשבדיה לצרכי החלמה ושיקום. בשהותן בשבדיה ביררו שרי ואמא את שעלה בגורל משפחתן באמצעות המדור לחיפוש קרובים. כך הסתבר להן שאחיהן נחמן שרד את המלחמה וכל בני המשפחה נספו. בשבדיה שהתה אמא כשנתיים בבית מרפא ואח"כ עבדה בעיקר בתפירה. במהלך שהותה בשבדיה הגיעו נציגי הסוכנות היהודית וספרו לאמא וחברותיה על החיים בישראל. אחד הנציגים היה יהודה כספי ז"ל מדורות. הוא סיפר על הקיבוצים בישראל ואמא החליטה שהיא רוצה לגור בקיבוץ בישראל.שרי החליטה להצטרף ויחד החליטו לעלות לישראל. על האניה בדרכה לישראל החליטה אמא לנכס לעצמה שם עברי ובחרה בשם תמר משום שאהבה את השם ואהבה את דמותה התנכית של תמר אשת ער. אמא הגיעה לנמל חיפה באפריל 1948 ביום שאחרון החיילים הבריטיים עזב את הארץ. אחד הגברים הראשונים שהיא קנתה בחיפה, עוד ביום הראשון להגעתה, היה תפוזים. תמיד כשהיא ספה לי על יום הגעתה לארץ היא הייתה מספרת על התפוזים האלה שהיא אכלה שם בחיפה.למרות שהיו להן קרובי משפחה בחיפה החליטו שרי ואמא להגיע לקבוץ דורות . הן הגיעו לנגבה ומשם בשיירה לדורות. לימים סיפר לי אבא, שכבר היה בדורות כשהוא שמע שבאות בנות משבדיה והוא חשב שמדובר בקומץ מטורפות, כי מי בכלל יכול להעדיף את הנגב הצחיח מוכה המלחמה על ארץ נהדרת כשבדיה. אמא מספרת שכשהן הגיעו לדורות הן בקשו להתרחץ ואמרו להן שיש מיים חמים במטבח. כשהלכו למטבח הוברר להן שהמים מיועדים לתה של ארוחת ערב ולא לרחצה... כעבור זמן קצר הכירה אמא את אבא והם נשאו בחיפה. בשנים הראשונות הם גרו בבית מבודד בקצה הקיבוץ. אמא עבדה בקיבוץ בעבודות שונות (קטיף, אקונומיה, חינוך). בשנות ה60 היא למדה תפירה, החלה לעבוד במתפרה ובמשך שנים רבות ריכזה את המקום.
לאמא ואבא נולדו שלושה ילדים: אפריים, עמוס, אורלי . בשנת1988 התגלתה אצל אבא מחלת הסרטן ואמא טיפלה בו עד יום מותו בפברואר 1990. המחלה והמוות של אבא לקחו מאמא את שמחת החיים והצחוק שהיו בה. על אף כל אלה היא המשיכה להרעיף חום ואהבה על נכדיה שהיו קשורים אליה מאד. היא תפרה להם את הבגדים שהם אוהבים והכינה להם ולנו תבשילים ועוגות שאי אפשר לעמוד בפניהם. בשנת 2001 לערך התגלתה אצלה מחלת הסרטן. היא עברה טיפולים שכמעט ולא השפיעו על אורח חייה. היא המשיכה לעבוד במתפרה ובבית. עם התגברות המחלה היא נאלצה להיות מחוברת יותר זמן למכונת החמצן. מה שאילץ אותה להשאר יותר זמן בבית. כשבועיים לאחר שחגגנו לה בצנעה יום הולדת 75 היא אושפזה ונפטרה.
זהו תמצית סיפור חייה של אמא שלי. אבל אמא שלי (כמו כל אחד) היא יותר מסך הארועים שעברה, והמעשים שעשתה. ואם אני צריכה לבטא במספר מצומצם של מילים את האיכויות של אמא, אני בוחרת להשתמש ב: צניעות, יושר, חריצות, הגינות, חכמה וקפדנות.ובלי להתפלפל ובעיקר בלי פוזה היא הייתה אדם מוסרי והומני במובן הרחב ביותר. אנחנו אהבנו אותה והיא אהבה אותנו.


הוסף


< חזרה לאתר הנצחה
[חזרה לראש העמוד] [הדפס]
|מפת אתר| תנאי שימוש | מדיניות פרטיות |
הצהרת נגישות




אתר לקיבוץמופעל במערכת קהילהנט רשת חברתית תפעולית לארגונים, אגודות, קיבוצים וישובים
כל הזכויות שמורות לקהילה-נט פתרונות תוכנה בע"מ 2003-2024 (c)
מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות