דוא"ל / נייד / טלפון:
סיסמה:
זכור אותי שכחתי סיסמה
כניסה
    משתמש חדש?      
 
חדשות ועדכונים
חברים בנים ותושבים אשר אין להם שם משתמש לאתר יכולים להירשם כאן
חברים בנים ותושבים שלא מצליחים להיכנס לאתר הקהילתי, נא לשלוח למנהל האתר הודעה דרך "צור קשר" שבתפריט העליון. או ללחוץ כאן
 
דף הנצחה לנגלברג אריה ז"ל
(14/08/1914 - 13/11/1974)     (  -  )

אריה נגלברג
אריה נולד בקיל שבגרמניה למשפחה יהודית אמידה שמוצאה מגליציה. מקרה שקרה ידעה המשפחה לספר ואריה עודו ילד. ילד תכול עיניים, בעל תלתלים בלונדיניים, וכל מראהו "ארי" מובהק. פעם טייל עם סבו, שיהדותו נכרה בו היטב- לבוש היה נסח יהודי פולין- שלא כנהוג אצל יהדות גרמניה המתבוללת. שוטר קנאי תפסו והובילו למשטרה והאשמה בפיו: "חטיפת ילד ארי". הסב נחקר והילד צעק: "אבל זה סבא שלי". נותר השוטר נלעג.
בגיל המצוות נתייתם אריה מאביו. אמו נשאה בשנית, והמשפחה עברה לאלטונה ליד המבורג. הוא למד בבית ספר מסחר. כאשר היטלר עלה לשלטון, התקרב אריה לרעיון הציוני והצטרף לתנועת "הבונים".
בשנת 1034 עזב את ביתו. פניו להכשרה לשם עליה ארצה. כעבור שנה הגיע עם קבוצת ההכשרה "מענית" לקבוצת "החוגים" אשר היתה ברעננה.. שם נתרכזו החברים , אשר יסדו אחר כך את קבוץ מעוז-חיים. מטעם קבוצת החוגים נשלח אריה בשנת 1936 לעבודת- חוץ בסדום. שם עבד תוך הפסקות קטנות במשך שש שנים.
בשנת 1939 נשא את קטה לאישה ויחד הצטרפו אל חבריהם במעוז חיים. שם נולדו שלושת הבנים- צבי, גדעון ושאול.
פה בארץ הגיעוהו הידיעות על גורל משפחתו בגרמניה הנאצית. אמו עברה את כל זועות הנאצים, כוחה תש, ליבה נשבר והיא מתה. אחותו ואביו החורג נרצחו בידי הנאצים.
שני אחים ואחות הגרו לפני פרוץ המלחמה לארה"ב.
בעקבות הפילוג בקבוץ המאוחד עבר אריה ומשפחתו יחד עם עוד מספר משפחות אחרות ל"דורות" בשנת 1952. כאן הקים ארה את ביתו השני בארץ. הוא כיהן בתפקידים שונים, כשלכל עבודה ותפקיד התמסר בלב ובנפש. עבד בנגריה, שימש מרכז קניות, והיה אקונום, ולאחר מכן מנהל "עוף קור" בשער הנגב.
בשנת 1965 נולדה נכדתו הבכורה איילת, בתו של צבי. הוא זכה לראות בנישואי שלושת בניו ולחבוק חמישה נכדים.
מסלול חייו בארץ היה מסלול של חלוץ. הוא ידע מחסור, טעם טעם עבודה קשה,יצא להפגנות למען עבודה עברית, ובשל כך אף ישב בבית הסוהר. כאמור, עבד בסדום של הימים ההם, מקום עבודה שדרש ניתוק מהמשפחה. לצד כל אלה ידוע היה לידידיו באהבתו למוסיקה. בעת העבודה פצח בשירה, בשעות הערב ישב עם חבריו להאזין לקול תקליטיו על הפטיפון, שליווהו ממקום. אף ניסה כוחו בכתיבת מאמרים, שדנו במוסיקה, ופרסמם בעלון המשק. את מעוז חיים אהב, משבר הפילוג גדול היה עבורו וצער רב הצטער, "וכי אפשר לעזוב קיבוץ שאתה גדלת ואותו בנית במו ידיך?"
עבודתו ב"עוף קור" הייתה בעיניו "מפעל חייו". הוא אהב את "עוף קור". קרובים היו לליבו צוות הניהול והפועלים כאחד. היה לעזר לפועלים בעת מצוקה, היה להם ידיד. אולי אין זה מתמיה, שהמוות פגשו בדרך לעבודתו.
בן 60 היה במותו.


הוסף


< חזרה לאתר הנצחה
[חזרה לראש העמוד] [הדפס]
|מפת אתר| תנאי שימוש | מדיניות פרטיות |
הצהרת נגישות




אתר לקיבוץמופעל במערכת קהילהנט רשת חברתית תפעולית לארגונים, אגודות, קיבוצים וישובים
כל הזכויות שמורות לקהילה-נט פתרונות תוכנה בע"מ 2003-2024 (c)
מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות