דוא"ל / נייד / טלפון:
סיסמה:
זכור אותי שכחתי סיסמה
 

 
דף הנצחה לנגלברג קטה ז"ל
(5/9/1919 - 18/1/2011)     ( יאלול תרעט  -  יג שבט תרעא )

קטה נגלברג
סיפורה של קטה מתחיל בליטה בעיר וילנה, שם נולדה וגדלה אימה, חיה שרה, בת פסיה ואברהם שמואל.
הוריה של קטה, חיה וקרל טייכמן, נפגשו בשלהי מלחמת העולם הראשונה, כשהוא קצין גרמני מוצב בגבול בין גרמניה לרוסיה. כמו ברומנים של טולסטוי נולדה שם אהבה גדולה ובצידה טרגדיה. הוא נפרד מאשתו וילדיו, שנשארו בגרמניה.
קטה נולדה ב1919 בעיר ברסלאו.לתוך משבר כלכלי קשה, שפקד את גרמניה אחרי מלחמת העולם הראשונה, מה שלימים עיצב את אופייה, והשפיע על יחסיה עם אמה.
הקהילה היהודית בברסלאו אימצה אותם בחיבוק דב מתוך רצון לשמור על חינוכם היהודי של הילדים. דאגו לחינוכם, הוזמנו לארוחות שבת וחג , וקבלו תרומות מהקהילה היהודית.
סבא קרל מייד עם נשואיו לסבתא חיה אמר: תחנכי את הילדים על פי דרכך- את תחיי יותר שנים ממני. ואכן כך היה, סבא קרל היה אתאיסט אדוק, לא רצה כל סממן נוצרי בבית. הם חגגו את החגים הנוצרים והיהודים.
לקטה הילדה לא היה קל להיות למהגרת, ששפת האם שלה לא הייתה גרמנית, והייתה שונה משאר הנשים בקהילה.נוסף לכך, המצוקה הכלכלית דרשה ממנה להיות אחראית על אחיותיה ואחיה הקטנים, וכשהיא לא בצעה את מטלותיה כיאות נענשה קשות. אמה עבדה קשה בתפירה כדי לפרנס את המשפחה. האב, קרל, היה נגר אומן (מייסטר), ובתקופה זו איש לא חיפש רהיטי- יוקרה.
כבר ב1927 הרגישו את היטלר, היהודים בברסלאו צחקו, כשסבתא חיה הזהירה אותם מפוגרומים. 'כאן זה לא רוסיה ' אמרו. 'אנחנו שלחמנו לצד הגרמנים במלחמה'... חיה ראתה את הנולד מתוך נסיונה המר ברוסיה, והחלה בצעדים הראשונים למלט את משפחתה מציפורניהם.
הצטרפה לנוער הציוני ל'פועלי ציון'. הילדים למדו בבית ספר יהודי, והתקרבו לנוער הציוני.
1933 תפס היטלר את השלטון. קשה היה לקבל סרטיפיקט לעלות לארץ ישראל, הנאצים משתוללים. סבתא חיה הבינה, שצריך לשלוח, לפחות, את הילדים.
1935 עלתה קטה לארץ עם 'עליית הנוער' לגבעת- ברנר, ואלו היו שנים מאושרות. אהבה את הסיפורים של המדריכים שלה. אהבה לשיר את שירי ארץ ישראל וריקודים עד אור הבוקר.. בעיקר, מצא חן בעיניה, שכולם שווים. לא הסתכלו עליה כחריגה. לא היו חלונות- ראווה להוציא לה את העיניים. לראות את שאינה יכולה לקנות.
1936 אחותה האהובה, אסתר, עם עליית הנוער והגיעה לעין- חרוד.
אחיה, בנו, היה בהכשרה, ונלקח עם כל הקבוצה שלו לבוכנואלד,תנועת 'החלוץ' הצליחה לשחרר אותם, ושלחו אותם להכשרה בהולנד. כחודש לאחר- מכן הגיע עם 500 איש בעלייה בלתי לגלית לארץ.
1938 עושות קטה ואסתר מאמצים (מכתבים ופניות) להוציא את פוצי, אחותם בת ה12.
199 פוצי מקבלת סרטיפיקט ברכבת לאיטליה ועולה לארץ.
ובינתיים קטה נמצאת בהכשרה ברעננה לקראת עלייה לקרקע לקיבוץ מעוז- חיים. שם פוגשת בבעלה לעתיד, אריה נגלברג,. האהבה פורחת, וכשהוא נשלח לעבודה בסדום מבקשת גם היא ללכת אחריו.
צבילי נולד, ואחריו גדעון ושאול. אריה וקטה היו חברי מעוז-חיים . קטה אהבה להיות חברת קיבוץ מעוז- חיים. התחברה לצברים הישראלים עם התרבות הצעירה שלהם. הווי של תרבות וחגים.
1943 בזמן שהבנות הקימו קיבוץ ובנו משפחות, סבתא חיה בברסלאו ירדה למחבוא, שסבא קרל הכין לה.
1945 הרוסים נכנסו לברסלאו. סבתא יצאה מהמחבוא והצילה את עצמה ואת סבא בזכות הרוסית המשובחת שלה ובזכות שפת – אימה האידיש.
1946 הגיעו הוריה של קטה לארץ ישראל, לא לפני ששהו בקפריסין מספר חודשים.
1951 הפילוג בתנועה הקיבוצית. קטה ואריה, שהיו מפאייניקים, נאלצו לעזוב את מעוז, מאחר והרגישו לא רצויים שם יותר. הם עברו לדורות, והתקבלו בהבנה ובחום.
קטה הביאה איתה לדורות את האווירה הארץ ישראלית. לימדה אותנו, הילדים ריקודים, והופענו איתם בחגי הטבע. קישטה את חדר- האוכל בשיבולים ופרחים בפסח, והכינה לכל חג ומועד את הקישוט הדרוש. תמיד במרץ האופייני לה מטפסת על סולמות, ממריצה אותנו, הילדים, לעשות עוד.
הרבה נשים להודות לה על שיעורי התפירה והריקמה. לתפור בעצמן דברים נחוצים. לרקום, לסרוג, לעטוף ספרים, לחתוך קרטון עם סרגל וסכין... והכי חשוב, שזה יהיה יפה גם מצד שמאל.
ביום 18לינואר 2011 ליווינו את קטה בדרגה האחרונה בעולם הזה . נסתיים מסע ייסורים של 12 שנה, שמתוכם 7 שנים הייתה מאושפזת בבית- דור. מרבית השנים האלה הייתה ללא קול , וללא מילים , שיאמרו מה היא מרגישה, ומה כואב לה.


הוסף



< חזרה לאתר הנצחה

[חזרה לראש העמוד] [הדפס]
|מפת אתר| תנאי שימוש | מדיניות פרטיות |
הצהרת נגישות




אתר לקיבוץמופעל במערכת קהילהנט רשת חברתית תפעולית לארגונים, אגודות, קיבוצים וישובים
כל הזכויות שמורות לקהילה-נט פתרונות תוכנה בע"מ 2003-2024 (c)
מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות