דוא"ל / נייד / טלפון:
סיסמה:
זכור אותי שכחתי סיסמה
כניסה
    משתמש חדש?      
 
חדשות ועדכונים
חברים בנים ותושבים אשר אין להם שם משתמש לאתר יכולים להירשם כאן
חברים בנים ותושבים שלא מצליחים להיכנס לאתר הקהילתי, נא לשלוח למנהל האתר הודעה דרך "צור קשר" שבתפריט העליון. או ללחוץ כאן
 
דף הנצחה לחרמוני (לרמן) יהודית ז"ל
(02/04/1908 - 16/01/2002)     (  -  )

יהודית חרמוני

עכשיו את יכולה לנוח, אמא יקרה את לא צריכה לדאוג.

משחר נעורייך תמיד דאגת ותמיד חיית למען משהו או למען מישהו. כבת משפחה יהודית מסורתית גדולה, נחלצת, עוד בהיותך נערה,לעזרה. הפרנסה הייתה בדוחק. את עוזבת את בית הספר ויוצאת לעבודה, ימים אלה היו גם ימים של התחברות לרעיונות חדשים. האמונה, כי הקומוניזם יביא גאולה לאנושות. יש סתירה, שקשה לישבה , בין אורח החיים הדתי חרדי של בית הורים לבין האידאל הקומוניסטי. השילוב בין האמונה בקומוניזם לבין הציונות מביא אותך להכשרה לקראת העלייה לארץ. בשבועות האחרונים סיפרת לי על היום בו עזבת את בית הורייך. אביך- חיים לרמן- לא יכולה היה ללוותך לרכבת, כה קשה הייתה עליו הפרידה. ואמך- שרה בלומה- יחד עם רבים מיהודי הקהילה משטוטגרט- מלווים אותך בחרדה רבה. מסע לפלשתינה- ארץ רחוקה, שוממה ומלאת סכנות.

חלוצה בקבוצת חלוצים מגיעה לגבעת השלושה. החיים בעת ההיא קשים, אך האמונה בדרך והשאיפה להיות ראשונה מביאה אותך לעבודה פיזית, וככל שהיא קשה יותר, כן הסיפוק רב יותר.

לאשרך הגדול פגשת את אבא ויחד הלכתם, באהבה רבה, למעלה משישים שנה. לא קלה הייתה דרככם המשותפת. כמו רבים מבני דורכם, הייתה היא רצופה סכנות ומאבקים, וגם קשיים אישיים לא חסרו.

עם הקמת דורות, כאם לתינוק, ראית כמשימה את הטיפול בתינוקות. תקופה- ששיאה היה בעת פינוי הילדים במלחמת השחרור. אחר כך טיפלת בילדים חולים במקום שאז היה קרוי- איזולטור, שהרי ילד חולה היה צריך להיות מבודד, שמא ידביק את האחרים. לעבודה עם הילדים אין גבול ואין שעות. כל כולך למענם. ועם זאת, לא הדרת את רגליך מאירועי תרבות , הכייף הגדול מכולם היה לשיר במקהלה כשאבא- אריה הוא מנצחה.

נסיבות הזמן מובילות אותך, לעבודה בתל-אביב, במסגרת המחלקה לטיפול בשילומים מגרמניה. בעבודה זו התמדת כמעט שלושים שנה. היית חלק מצוות, שראה עצמו כשליח חברים רבים ובני משפחותיהם בכל רחבי המדינה. כאן נוצרה גם ידידות אמת שהייתה חשובה לך עד יומך האחרון. גם בשנות עבודתך בתל-אביב, תמיד מצאת זמן מתאים לעשות עוד משהו למען מישהו. זכור לי במיוחד הרצון לסייע לחבר חולה הזקוק לעזרה. הכל בשקט ובצנעה וכמעט בכוונה שהמעשים ייעשו, אך שאיש לא ידע.

שמחה מהולה בדאגה גדולה עם לידת הנכדים הראשונים, במיוחד דאגה לשלומו של ישי לאחר פציעתו במלחמת ששת הימים. נפגשנו בהדסה בירושלים, שבוע לאחר תום הקרבות, סמוך למיטתו,קיווינו להחלמתו כאבנו יחד את כאב משפחות הנופלים והאמנו, כי מעתה נזכה לשלווה ושלום...

אך הם עד עצם היום הזה ממאנים להגיע.

ואז בא השבר הגדול עם מותו הטרגי של ישי. בימי השבעה ראיתי אותך כמעט מרוסקת וראיתי אותך. כלא מאמין, אוספת את השברים, כמו אומרת- את הכאב אשמור לעצמי ואת החיים אמשיך למען אחרים, דבקה עד בלי גבול במשפחה ומסייעת תמיד, בכל מצב, לכל אחד, כמה שרק ניתן.

אחר כך באו שנים של הרחבת המשפחה ואנחנו, כזוג צעיר, נעזרים בך שנים רבות ומשתאים בכל פעם מחדש- כמה כח טמון בגוף כל כך קטן.

שנותיו האחרונות של אבא קשות היו, ואת כהרגלך העמסת על כתפייך לסעוד אותו. ליווית אותו בכל צעד, תמכת בו ובמיוחד היית לו חברת אמת. אהבתכם הגדולה הפכה לגעגועים . 'הוא חסר לי יום יום, ושעה שעה' אמרת לי רק לפני כמה ימים, כאשר כבר היה עליך הדיבור קשה עד מאד. לא הצלחנו להקהות את רגשי הגעגוע, אך ניסינו בכל מאודנו.

בחודשיים האחרונים ראינו אותך מתמודדת עם מצב חדש. מצב, בו אין את יכולה יותר לעמוד ברשות עצמך, ואינך אדון לגופך- עם זה היה קשה לך להשלים. עם זאת, בטיולים קצרים שטיילנו בשבילי דורות, נוצרה בינינו קרבה נוספת ושונה, מיוחדת במינה. בימים אלה של שלהי חייך דברנו על אהבה ונאמנות, על מסירות ואפילו על מקומו של אלוהים, בכל מה שמעבר ליכולתו של האדם לעשות או להבין. רגעים אלה היו עבורי רגעי חסד.

עכשיו את יכולה לנוח, אמא יקרה. עכשיו את לא צריכה לדאג.

באהבה רבה, חיים


הוסף


< חזרה לאתר הנצחה
[חזרה לראש העמוד] [הדפס]
|מפת אתר| תנאי שימוש | מדיניות פרטיות |
הצהרת נגישות




אתר לקיבוץמופעל במערכת קהילהנט רשת חברתית תפעולית לארגונים, אגודות, קיבוצים וישובים
כל הזכויות שמורות לקהילה-נט פתרונות תוכנה בע"מ 2003-2024 (c)
מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות