דוא"ל / נייד / טלפון:
סיסמה:
זכור אותי שכחתי סיסמה
כניסה
    משתמש חדש?      
 
חדשות ועדכונים
חברים בנים ותושבים אשר אין להם שם משתמש לאתר יכולים להירשם כאן
חברים בנים ותושבים שלא מצליחים להיכנס לאתר הקהילתי, נא לשלוח למנהל האתר הודעה דרך "צור קשר" שבתפריט העליון. או ללחוץ כאן
 
דף הנצחה לחייט מנוחה ז"ל
(1/1/1901 - 1/10/1981)     ( תרסא  -  ג תשרי תשמב )

מנוחה (מוסיה) חייט
מנוחה נולדה בליטא, אך זמן קצר לאחר מכן עברה עם משפחתה לאוקראינה. שנות ילדותה, עד מלחמת העולם הראשונה, היו שנים יפות עם בילוי חופשות קיץ בכפר.
בהיותה כבת ארבע למדה לקרא ואהבת הקריאה ליוותה אותה כל חייה. בביה'ס הצטיינה בלימודיה ובגימנסיה הייתה יהודיה יחידה בכתתה.
בתקופת המלחמה ידעה המשפחה רעב ומחסור, אך מנוחה המשיכה ללמוד עד קבלת תעודת הבגרות. היא חיפשה דרכים לעזור לפרנסת המשפחה. נתנה שיעורי עזר, והייתה מרחיקה נדוד לכפרים ומנסה להביא כל מזון אפשרי, לא פעם תוך כדי סכנה לחייה.
המצב לא השתפר גם אחרי המלחמה, הפרעות ביהודים והמהפכה הקומוניסטית לא אפשרו לחזור לחיים תקינים, אך מנוחה מצאה עבודה כמטפלת במעון ילדים. לא עבר זמן רב, והמשפחה שהייתה ציונית, גורשה מאוקראינה ובתלאות קשות הגיעו חזרה לליטא, שהייתה אז מדינה עצמאית.
בתמיכתו של דוד מאמריקה, נסעה לבזל בשויצריה והתחילה ללמוד רוקחות באוניברסיטה.
את יצחק, בעלה בעתיד, הכירה עוד בחוגים הציוניים באוקראינה, וקשר ביניהם חודש בתקופת לימודיה בבזל.כך, שכאשר נאלצה מסיבות טכניות להפסיק את לימודיה אחרי שנתיים, עלתה לארץ ישראל ונשאה ליצחק.
היסודות הציוניים שינקה מילדותה איפשרו לה להתאקלם בארץ החדשה בעיר טבריה, אשר נוסף לבעיות האקלים חסרו בה כל שרותי רווחה מינימליים. מהר מאד הבינה שעליה ללמוד מאנשי הישוב המקומי את אורחות חייהם, ויחד עם הידע שהביאה אתה מארופה, הצליחה לבנות בית לבבי, חם ופתוח לכל.כאשר יצחק נתמנה למנהל חברת החשמל בטבריה ובאזור, קשרה קשרים ידידותיים עם משפחות העובדים. בשמחה ובצער, הייתה היא העוזרת והתומכת בפשטות ובצניעות. גם בפעילותה הציבורית הייתה היא העוזרת והתומכת, אם בליגות למלחמה בשחפת ובסרט, או במגן אדום.
פינה מיוחדת בלבה הייתה האהבה לארץ ישראל. תמיד יצאנו לטיולים וסיפורים מתולדות ארץ ישראל ומתקופת שיבת ציון שמענו בבית רבות. אהבה זו הביאה אותה להצטרף לחברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה. בשנות החמישים הראשונות עברו לגור ברמת גן. כדי ליצור קשרי חברה חדשים הצצטרפה לארגון י.ע.ל. ו8כן מצאה קשר לקבוצת חובבי ארכיאולוגיה. נוסף לכך עבדה בהתנדבות בשרות התעסוקה של ויצו.
למרות עיסוקיה הרבים היה הבית מסודר תמיד ומעדנים מלאאואת המקרר. כאשר היו הנכדים מתארחים אצלה דאגה להתפנות לכבודם והייתה לוקחת אותם לבקר במוזיאונים, תערוכות והצגות. מצאה דרכים להתחבב גם על ניניה והם נהגו לבקר אותה ולעזור לה בכל.
לא פעם קרה שחברים מדורות 'נתקעו' בדרכים הן בטבריה או בתל אביב ונתקבלו בלבביות ובשמחה בביתה.
חלק ממשפחתה נספו בשואה , ועם בני המשפחה בערץ הקפידה לשמור קשרים הדוקים.
קשה היה לה להתגבר על ההלם במותו הפתאומי של בעלה יצחק, אך היא המשיכה בפעילותה ההתנדבותית והידידים שרכשה עכזרו לה לחזור למסלול חיים רגיל, עד שהכריע אותה ההתקף של שטף דם במוח והיא שותקה בחלק גופה הימני.למזלה לא נפגע מוחה וכך במאמץ משותף שלה ושלנו הצליחה להתגבר חלקית על המפגע. היה לה ברור שלא תוכל להמשיך לחיות לבדה ושמחה לבוא לגור בדורות. הקפידה לצאת לטיול יום יום. סדרה את הכרטיסיות לספריה והרבתה לקרא.
כשר חשה שהיא נחלשת וזקוקה לעזרה רבה, דרשה להעביר אותה לבית אבות. אך למרות שלכאורה הסתגלה למקום החדש, אבדה את רצונה לחיות ובהכרה מלאה סיימה את חייה.
בת 80 הייתה במותה.




הוסף


< חזרה לאתר הנצחה
[חזרה לראש העמוד] [הדפס]
|מפת אתר| תנאי שימוש | מדיניות פרטיות |
הצהרת נגישות




אתר לקיבוץמופעל במערכת קהילהנט רשת חברתית תפעולית לארגונים, אגודות, קיבוצים וישובים
כל הזכויות שמורות לקהילה-נט פתרונות תוכנה בע"מ 2003-2024 (c)
מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות