דוא"ל / נייד / טלפון:
סיסמה:
זכור אותי שכחתי סיסמה
כניסה
    משתמש חדש?      
 
חדשות ועדכונים
חברים בנים ותושבים אשר אין להם שם משתמש לאתר יכולים להירשם כאן
חברים בנים ותושבים שלא מצליחים להיכנס לאתר הקהילתי, נא לשלוח למנהל האתר הודעה דרך "צור קשר" שבתפריט העליון. או ללחוץ כאן
 
דף הנצחה לגפן קילה ז"ל
(3/12/1916 - 25/4/2008)     ( ח כסלו תרעד  -  ז נסן תשסח )

קיילה גפן
קילה נולדה בלטביה בעת מלחמת העולם הראשונה כאחות צעירה לאחיה , אברהם. שתי לידות נוספות לא עלו יפה, כך, שהפחד מאובדן נוסף הביא לכך, שעטפו אותה בשמות רבים: קילה, רלרה,אלטינקה ועוד רבים מהם כנגד עין הרע, העיקר, שתחיה ותזדקן, וזה עבד. היא, אכן, הגיעה לזקנה מופלגת.
הוריה, דינה ואליהו לקוח, היו מראשי תנועת הבונד בעיר דוינסק, תנועה, שדגלה בהשארות של היהודים כסוציאליסטים טובים בארצם. את קילה זה לא עניין, היא הצטרפה ל'שומר הצעיר', ונהיתה ציונית מגיל צעיר מאד. הוריה לא רוו נחת מהעניין, כיוון, שבתנועתם התריסו כלפיהם: אתם מטיפים לנו להיות בבונד, ותראו את הילדה שלכם הופכת, לא עלינו, לציונית.
כאשר סיימה את בית הספר , הצטרפה להכשרה ציונית בחווה חקלאית בלטביב, והמתינה לשעת כושר כדי לעלות ארצה. המלחמה, שפרצה באירופה ב1939 ,האיצה בכל מי שיכול הייה לצאת לדרך, והיא נצלה את כספי ההגרלה, בה זכתה קודם לכן, קנתה כרטיס, והגיעה לארץ באותה אנית מעפילים בה הגיע קולמן, רק בהבדל של כמה חודשים.
את קולמן הכירה בהמשך בקיבוץ הבונה בחדרה, אבל האהבה ביניהם פרחה רק אחרי, שנפצעה קשה בתאונה ליד יגור. הוא סעד אותה רוב תקופת ההחלמה.
כל אותה עת שמרה על קשר עם אחיה, אברהם וחיים ז'ל, שהצליחו להגיע לארה'ב, ועם אחיה הצעיר, לייזר, אשר הוברח לרוסיה. הוריה שנשארו בדוויסק נספו יחד עם שאר יהודי העיר.
אחרי שהשלימה את המשימה הציונית הראשונה- לעלות ארצה, נתפנתה למשימות הבאות: להקים משפחה, להקים קיבוץ ולהקים מדינה.
היא נישאה לקולמן עוד בהיותם בקיבוץ הבונה בחדרה, וביחד הביאו לעולם את אורי, דינה ושול. את השם אורי לקחה משיריה של המשוררת רחל, אותה אהבה, ואחרי, שהתברר גורל משפחותיהם, קראו את דינה על שם אימה, ואת שאול על שם אביו של קולמן.
בתחילת דרכו של הקיבוץ היא לוותה גרעינים, שבאו לקיבוץ כהכשרה להקמת קיבוצים חדשים. בהמשך, נקראה לקלוט ולהדריך את חברות הנוער, שהגיעו לדורות. בתחילה- ניצולי שואה- נערים צעירים, ששרדו את התופת, ואחר-כך בני עולים, שהגיעו בעיקר מארצות ערב. עם רבים מהם שמרה על קשר לאורך שנים, כמו בני משפחה , כתחליף למשפחה, שלא הייתה לו בארץ. ביתה הקטן והחם היה תמיד פתוח ומזמין לכל מי, שחיפש הקשבה, פינוק חם או סתם כתף.
בשנות השישים פתחה קילה את מועדון החברים בצריף הידוע, אשר הפך מיד למרכז חיי תרבות בדורות. ערב ערב שקק המועדון חיים, והתמלא בקוראי עתונים, במשחקי שולחן, ישיבות וועדות ועוד. בהמשך הפך חלק ממנו לחדר צפייה בטלוויזיה. בשבתות ארח המועדון את קבוצת הכדורגל המקומית וקהלה אחרי משחקים, וכמו כן גם את הקבוצות האורחות (רצוי אחרי שהפסידו) ואת קהלן, דבר חסר תקדים באותה תקופה.כאשר עבר המועדון לאולם תרבות, הייתה מוכנה קילה להסבה מקצועית האחרונה- הספריה בשקט ובנאמנות שרתה את לקוחותיה הקוראים במשך שנים רבות, עד אשר חשה, שמותר לה בגילה המתקדם כבר לא לעשות כלום.
קילה הייתה בחייה כמו פרח יפה , שהישיר מבט תמיד אל השמש.
בזקנתה היא נבלה באופן איטי, הדרגתי מאד, עד שפשוט סגרה את עיניה ועזבה.
אהבות חייה היו רבות:הילדים שלה, הילדים המאומצים, הנכדים, החברים, החילים והאורחים הרבים- דוברי עברית או כל שפה אחרת. דלתה של קילה הייתה תמיד פתוחה לקראתם. היא עטפה את כולם בחום, בחיוניות אין סופית, בנתינה רחבה.
קילה היא אשה- שמפעל חייה הייה טוב ומיטיב.


הוסף


< חזרה לאתר הנצחה
[חזרה לראש העמוד] [הדפס]
|מפת אתר| תנאי שימוש | מדיניות פרטיות |
הצהרת נגישות




אתר לקיבוץמופעל במערכת קהילהנט רשת חברתית תפעולית לארגונים, אגודות, קיבוצים וישובים
כל הזכויות שמורות לקהילה-נט פתרונות תוכנה בע"מ 2003-2024 (c)
מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות