דוא"ל / נייד / טלפון:
סיסמה:
זכור אותי שכחתי סיסמה
כניסה
    משתמש חדש?      
 
חדשות ועדכונים
חברים בנים ותושבים אשר אין להם שם משתמש לאתר יכולים להירשם כאן
חברים בנים ותושבים שלא מצליחים להיכנס לאתר הקהילתי, נא לשלוח למנהל האתר הודעה דרך "צור קשר" שבתפריט העליון. או ללחוץ כאן
 
דף הנצחה ליעקבי דן ז"ל
(04/06/1947 - 03/11/1973)     ( סיוון  -  )

דן יעקבי

בני קבוצת דרור עם נמנה, זוכרים את דני כילד גבה קומה אך צנוע בהליכותיו. שקט ומופנם היה, מהורהר קמעה, ממעיט לדבר ומרבה לעשות. הם זוכרים אותו כראשון הנחלצים להגיש עזרה ולהושיט יד בשעת הצרך. כשיצאו למחנה או טיול- דני היה זה שהעמיס את הציוד והקים את המתקנים. לכל משימה התייחס ברצינות ובכובד ראש והשרה את ההרגשה, שאפשר לסמוך עליו בכל. הא הקרין סביבו שלווה ובטחון ד שגם בוגרים ממנו אהבו להיות במחיצתן. למרות שתקנותו והסתגרותו היה רגיש ומבין לנפש הזולת.

אהבתו הגדולה הייתה עבודת האדמה. היה בעל מוסר עבודה גבוה ובעל יד בטוחה ואת שניהם השקיע בעבודה. גם חובב ספורט היה יהיה פעיל מאד ן בכדורגל והן בכדורסל.

הוא שנא אלימות וכל שקשור היה באלימות וגם, כאשר בלהט משחקי כדורגל פגעו בו, מעולם לא השיב ולא היכה, כאילו גמלה החלטה בלבו, שאת כוחו הפיסי יקדיש לעבודה בשדות.

הוא גוייס לצה'ל והתנדב לשרת באחת היחידות המובחרות של צה'ל, בסיירת 'דוכיפת'. היה חייל טוב וחבר מסור, כפי שמעיד אחד מחבריו ליחידה: 'הוא היה המעמיס הראשון והאחרון בצבא. אתה נתקל בעת מסע, שמירה ואימונים, בחיילים הנעלמים כל אימת, שצריך להעמיס ציוד ולעזור לחבר, מעטים נושאים בעול ועוזרים בכל אימון ללא תנאים. דני תמיד נחלץ ראשון לתפוס את הפריטים הכבדים ולסדרם בתנופת ידו האדירה'.

במלחמת ששת הימים השתתפה יחידתו בקרבות על מבואות ירושלים בציר לטרון- רמאללה ובציר נבי סמואל- שואפט. אך גם במרדפים בבקעה ובפעולת כראמה ועוד פעולות רבות השתתף. בחזרו הביתה לחר המלחמה- בלי חברים יקרים שנפלו בקרב- נעשה עוד יותר מסוגר ולא רצה לדבר על הקורות אותו. אמנם ביחידתו לו 'האדיש', אך למעשה לא היה כזה. רק דבר אחד רצה: לשוב הביתה אל עבודת השדה.

עם שחרורו מצה'ל לא התלבט, אם לחזור למשק ולעבודה בפלחה. הוא התחתן עם אביבה יחד הקימו בית חם בדורות, שהיה למרכז לבני הדור הצעיר. הבן, רועי, נולד וחייו שח דני התנהלו בשני מעגלים-המשק והעבודה והמשפחה. מספר אחד החברים ביחידה: 'הוא היה מדבר על האדמה כעל בנו, על הנו כעל האדמה.היה שרשי עד להערצה.' בשיחות עם חבריו לא גברו על מלחמה ועל צבא, אלא על כותנה, גשם ויבולים ועל בנו, אשתו וכל הקשור לקבוצו שאהב.

בתקופות המילואים הרבות והארוכות התגבשה חבורת לוחמים, בה בטח איש ברעהו והי זה דני, שדאג לכל הפכים הקטנים של הפעילות, אלה שבהם אין אדם רוכש תהילה. הוא דאג לכולם כאב.

מלחמת יום הכיפורים פרצה ביום שהחל קטיף הכותנה במשק. דני הספיק להדריך נער צעיר את מלאכת הקטיף ורק אז הצטרף ליחידה.הם השתתפו בקרבות המרים בסיני,אך הוא לא נפל ברוחו. הוא היה איתן בדעתו, שצה'ל חזק , שאחרי מלחמה זו אפשר יהיה להכיע לשלום והכל 'היה בסדר', כפי שנהג לומר.

ביום 3.11.1973 אחרי הפסקת האש בחזית המצרית הוטל על היחידה לסרוק את אזר 'כברית' מעבר לתעלה, ובשטח היו עדיין בונקרים מאויישים בחיילים מצריים. תוך כדי סריקה נפצע דני אנושות ומת מפצעיו במסוק הפינוי.

בן עשרים ושש היה במותו.


הוסף


< חזרה לאתר הנצחה
[חזרה לראש העמוד] [הדפס]
|מפת אתר| תנאי שימוש | מדיניות פרטיות |
הצהרת נגישות




אתר לקיבוץמופעל במערכת קהילהנט רשת חברתית תפעולית לארגונים, אגודות, קיבוצים וישובים
כל הזכויות שמורות לקהילה-נט פתרונות תוכנה בע"מ 2003-2024 (c)
מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות