דוא"ל / נייד / טלפון:
סיסמה:
זכור אותי שכחתי סיסמה
כניסה
    משתמש חדש?      
 
חדשות ועדכונים
חברים בנים ותושבים אשר אין להם שם משתמש לאתר יכולים להירשם כאן
חברים בנים ותושבים שלא מצליחים להיכנס לאתר הקהילתי, נא לשלוח למנהל האתר הודעה דרך "צור קשר" שבתפריט העליון. או ללחוץ כאן
 
דף הנצחה לבוכסוילר חנה ז"ל
(25/2/1903 - 22/5/1994)     ( כח שבט תרסג  -  יב סיוון תשנד )

חנה בוכסווילר
סבתא רבתא מספרת לרותם הנין
אני חושבת ,שאין זה דבר רגיל, שסבתא זקנה תספר את תולדות חייה לאחד מניניה. אך משנתבקשתי לעשות כך, לא יכולתי לסרב.
כל אבותי ואבות אבותח היו 'יקס'. כולם נולדו בגרמניה, חיו שם, ומתו שם. כולם השתייכו למעמד הבינוני, היו סוחרים, בעלי חנויות וכדומה. לא היו ביניהם עדיין אקדמאים.
אני נולדתי בשנת 1903. סבי היה מרטין דקר, וסבתי מבית מילר, השם נפוץ ביותר בגרמניה. בערך כמו כאן בארץ- מזרחי. למה אני מזכירה את סבא? הוא היה הראשון בגרמניה, שפתוח חנות למכונות תפירה, ואח'כ פתח סניפים בערים רבות בגרמניה. אחדות מן החנויות קיימות עד היום הזה תחת השם 'מרטין דקר'. כמובן, שאני גאה מאד, שגיליתי עוד היום חנוייות על שם סבא. סבתי מתה בגיל 84, והייתה יפה וחכמה, צלולה עד סוף ימיה. היא ידעה הרבה שירים בעל פה. כשהללו אותה בגלל יופוה אמרה: ' תאנה יפה גם בתור דבלה.' אהבתי אותה מאד , וראיתי אותה כמעט יום יום. היא התאלמנה בגיל 40, ומאז לבשה שחורים, ולא הכרתי אותה כלל בבגדים אחרים.
לאימי הייתה אחות ולה שני בנים, האחים בנדהיים, שכספיהם עזרו לבנות את בריכת השחייה בדורות.
בבית- הספר יסדנו- שבע בנות יהודיות – ברית ידידות. הייתי בקשר איתן כל ימי חיי, אך היום כבר כולן מתו, ואני האחרונה, שנותרה בחיים. הייתי בת יחידה, ומפונקת מאד. השגיחו עלי כל הזמן.
במלחמת העולם הראשונה היינו מאוד פטריוטים (בעד גרמניה), אבל אחרי המלחמה התחלתי להתעניין בפוליטיקה ויהדות, וגם למדתי עברית. גיליתי שאינני גרמנייה, אלא יהודייה, שחייה במקרה בגרמניה, ושמולדתי, בעצם, ארץ ישראל.
את בעלי כבר בכרתי בתור ילד, אך התחלתי להתעניין בו רק אחרי מלחמת העולם הראשונה, אליה התגייס בגיל 18, ואחרי שחז5 פצוע מהחזית, אחרי שהחלים, למד משפטים. בשנת 1924 התחתנו, וגרנו בעיר פרנקפורט. שם נולד בננו, בוכסי, שקיבל את השם פרנץ גיאורג. אחר כך עברנו למנהיים, ושם נולדה גם ביתנו, לאה, שאז נקראה בשם- עליזה לוטה. בשנת 1934 עלינו ארצה, ולקח לנו שנים רבות, עד שהתבססנו כלכלית. אחרי שהזדקנו עברנו לדורות, ואח'כ לבית אבות בכפר שמריהו. עם פטירתו של סבא חזרתי לדורות.
עד כאן דברי אמא בוכסווילר. כולם יודעים, שאח'כ היו צריכים להעביר אותה למעון בעומר בגלל מצב בריאותה הקשה. מצב זה החמיר, ולמזלה, נגאלה מיסוריה ביום ראשון בבקר. כעת מותר לה לנוח ליד בעלה האהוב.



הוסף


< חזרה לאתר הנצחה
[חזרה לראש העמוד] [הדפס]
|מפת אתר| תנאי שימוש | מדיניות פרטיות |
הצהרת נגישות




אתר לקיבוץמופעל במערכת קהילהנט רשת חברתית תפעולית לארגונים, אגודות, קיבוצים וישובים
כל הזכויות שמורות לקהילה-נט פתרונות תוכנה בע"מ 2003-2024 (c)
מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות