חדשות ועדכונים

חברים בנים ותושבים אשר אין להם שם משתמש לאתר יכולים להירשם כאן

חברים בנים ותושבים שלא מצליחים להיכנס לאתר הקהילתי, נא לשלוח למנהל האתר הודעה דרך "צור קשר" שבתפריט העליון. או ללחוץ כאן

לכל החדשות

דפי הנצחה

דף הנצחה לחרמוני אריה ז"ל
(26/07/1913 - 22/11/1996) ( - )

<< חזרה לאתר הנצחה

אריה חרמוני

אריה נולד בברלין בחודש יולי 1913, בן לויקטור וברטה.

המשפחה השתייכה לזרם החילוני, אך שמרה על קיום החגים והמועדים היהודיים. לאחר סיום בחינות הבגרות התחיל אריה בלימודי רפואה, אך נאלץ להפסיקם, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה.

בתקופה זו הוא מצטרף לתנועת נוער סוציאליסטית ועובר הכשרה מקצועית באינסטלציה ומערכות מים.

ב1934 עולה אריה לארץ יחד עם קבוצת 'שלשלת' ומצטרף לקבוץ גבעת השלושה. שנה לאחר מכן מתחתן עם יהודית, ולאחר תקופה קצרה עובר יחד עם קבוצת חברים, הקרוייה הקבוצה הייקית לקבוץ הבונה.

השנים בקבוץ הבונה מאופיינות בעבודה פיזית קשה, ויחד עמה חיי חברה ותרבות פעילים. אריה לא נוטש את אהבתו לנגינת כינור, ומתמיד בכך בכל מצב.

ב1941 מצטרף לקבוצת חברי הבונה, אשר החליטה לייסד קבוץ חדש ומגיעה לדורות . כל שנות עבודתו במשק מתמיד אריה בענף המים ומרחיכ את תחומי פעלתו והתענינותו בכל מה שקרוי היום משק חום ואנרגיה. שנים הראשונות בדורות, כולל תקופת מלחמת השחרור, מוקדשות לבניית תשתית מערכות המים והביוב במשק.

יותר מאוחר ולפרק זמן קצר , יוצא להדרכת הישוב הצעיר השכן אור- הנר , בשנים הראשונות לקיומו וחוזר לדורות.

ב1966 יוצא אריה לפעילות במועצה האזורית, ומקים את האולפן למוסיקה . במשך 10 שנים עוסק בבניית היסודות לחינוך המוסיקלי באזור. עבודה זו הקנתה לו סיפוק רב היות שעסק בתחום אותו אהב במיוחד, ואולי היא שעזרה לו להתגבר על השבר הנורא עם מותו של ישי.

שנים ארוכות היה מנצח המקהלה המקומית, אשר הייתה חלק בלתי נפרד מחיי התרבות והחגים במשק.

כמו כן התמיד בנגינת כינור, והשתייך לתזמורת הקבוצים, שהייתה מבוסמת על נגנים חובבים , אשר עסקו בעמל יומם במשך היום ובמוסיקה בערבים ובליליות. עם סיום פעילותו באולפן למוסיקה חוזר אריה הביתה, ומשתלב מחדש בענף המים. מצבו הבריאותי לא מאפשר לו להמשיך עוד תקופה ארוכה, והוא מוצא עצמו משקיע את מרצו ויכולתו בעריכת העלון המקומי, זאת לאחר תקופת לימודים בסמינר החצי-שנתי באפעל. אריה ראה בעלון המקומי, מכשיר חברתי חשוב לקהילה, ונתן ביטוי לראיונותיו ברשימות קצרות.

בשנים האחרונות לחייו,הקשה מצבו הבריאותי על יכולתו להיות מעורב, והוא נאלץ להקדיש את כל כוחותיו להתמודד עם מחלותיו.

גם בשנים אלה לא נשאר אדיש למתרחש בארץ ובקיבוץ, אך זאת ידעו רק בחוג המשפחה וחברים בודדים.

אריה בחר בדרך הקיבוץ, והאמין בה כדרך טובה וצודקת לחיי בני אדם. הוא הגשים את אמונותיו במסירות ובצניעות שאפיינו אותו כל חייו.

אריה היה מבין 'חולמי השלום'. הוא ראה בשלום את מטרת העל, שיש לחתור אליה בכל דרך ומכל כיוון. הוא האמין כי תרומת כל דם לדרך זו, ולו בדברים הפעוטים ביותר, תביא בסופו של דבר את החלום לידי הגשמה.

הוא לא זכה וגם אנחנו לא זכינו, אך לא וויתרנו על התקווה.

יהי זכרו ברוך.